יין בדרך לאילת יוני 2010

 יין בדרך לאילת

1/6/2010


 

אורי גילן זכה לבקר שלושה יקבים בדרך לאילת: יקב קדש ברנע, יקב נאות סמדר ויקב הים האדום. הוא פגש את האנשים שעומדים מאחורי כל יקב, טעם וסיקר עבורנו שלושה ביקורים מיוחדים.

 


 

 החלטנו לנסוע לאילת לחופשת סוף שבוע. ואז השאלה – האם ברכב או בטיסה? נראה כי השאלה לא הייתה השאלה הנכונה. השאלה שהייתה אמורה להישאל היא: אילו יקבים יש בדרך לאילת, והיכן נבקר הפעם? העובדות הן שבדרך לאילת יש הרבה יקבים, קטנים יותר או פחות. לא הייתי צריך להתלבט הרבה. שני יקבים שמזמן רציתי לבקר הם: קדש ברנע ויקב נאות סמדר.

 יקב קדש ברנע

ליין של יקב קדש ברנע נחשפתי לראשונה לפני כ-3 שנים, בחנות היין אדום לבן שנסגרה מאז, ואילו את אנשי נאות סמדר פגשתי בתחרות היין טרה וינו באילת. לשני היקבים נוסף יקב שלישי: הים האדום, היקב היחיד המצוי באילת. היקב הראשון שאליו כיוונו את המכונית הוא קדש ברנע. היקב נמצא בישוב ניצני סיני, באזור ניצנה ליד הגבול המצרי. כאשר הגענו קיבל את פנינו יוגב צדוק, המשמש מזה כמה חודשים כיין הראשי של היקב, מאז חזר עם אשתו עדן מלימודי חקלאות ויין בפירנצה שבאיטליה. נכנסנו למבנה המשמש כמשרד ומחסן היקב, יוגב מזג לשלושתנו (רעייתי, יוגב ואנוכי) יין מרלו אלון מבציר 2007, וסיפר על היקב.

יקב קדש ברנע הוקם בישוב ניצני סיני על ידי אלון ונירה צדוק בשנת 2000, והוא נחשב יקב הבוטיק הראשון בנגב. משפחת צדוק נטעה את הכרם ביישוב בשנת 1995. כיום הכרם משתרע על שטח של 60 דונם ובו מגדלים זני ענבים בעיקר אדומים: קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, פטיט ורדו, פטיט סירה ועוד. לפני כשלוש שנים נטעו גם זני ם לבנים: שרדונה וסוביניון בלאן, ובשנת 2010, מתוכנן ייצור יין לבן לראשונה ביקב.

היקב הוא יקב משפחתי בו מתחלקת משפחת צדוק בתפקידים השונים: אלון, אבי המשפחה, מנהל היקב ועד לאחרונה היה גם היינן הראשי. נירה אשתו מנהלת התפעול והמשרד, גלעד אחראי על השיווק, יוגב, שהצטרף לאחרונה, הוא היינן הראשי, ואשתו עדן עוזרת לידו. יוגב סיפר כי במהלך כל השנים נהג להצטרף ולעזור בעבודות היקב. לפני כשלוש שנים יצא ללמוד בפירנצה שבאיטליה לימודי יין יחד עם אשתו, והיום שניהם מתפקדים כייננים של היקב.

יוגב צדוק אירח אותנו במבנה המשמש כיקב, ולנו שימש המבנה כמקום מקלט מהחום הכבד. בקבוק יין מרלו גלעד נפתח עבורנו, ותוך כדי שיחה סיפר לנו יוגב על היקב. אבי המשפחה אלון צדוק החליט כי במקום בו גדלים ענבים ראוי להקים יקב, וזה אכן מה שהיה. הכרם מספק את מרבית צורכי היקב, ואת החסר קונה יקב קדש ברנע בשדה בוקר.

 במשך כל השנים היה אלון היינן הראשי – והיחיד של היקב, אחרי שעבר את הקורס ביקב שורק. היקב כשר לחלוטין, מייצר כ- 50,000 בקבוקים בשנה, מזה כ- 30% יצוא לקהילה היהודית בארה"ב. תוך שיחה סיפר יוגב על לימודיו בפירנצה, שוחחנו על היין באיטליה בכלל ובטוסקאנה, שפירנצה היא בירתה, בעיקר.

 יצאנו לחום הגדול, והלכנו לכרם הקרוב למבנה. הכרם הקטן נמצא ממש מאחורי היקב, כך שלא היה עלינו ללכת יותר ממטרים ספורים. עיקר הכרם נמצא בצד השני של הישוב.ליקב קדש ברנע יש היום שתי סדרות: גלעד ואלון, וכל היין אדום בלבד. השנה אמורה תפוקת היקב להגיע ל- 75,000 בקבוקים, ומהם כ- 4000 יכילו – לראשונה ביקב – יין לבן: סוביניון בלאן. ליוגב יש בתוכניות הוספת סדרה נוספת שתהיה סדרת הדגל של היקב.

היינות: מרלו גלעד 2008, 85% מרלו ו- 15% קברנה סוביניון. היין הושבח בחביות עץ אלון אמריקאי 10 חודשים. זהו יין בעל גוף בינוני, צבעו אדום כהה, והוא רך ונעים לשתיה.

קברנה סוביניון גלעד 2008, 85% קברנה סוביניון ו- 15% מרלו. היין התבגר במשך 10 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי.

 אלון בלנד רזרב 2007, ממסך של מרלו, קברנה סוביניון, שיראז ופטיט ורדו. היין השתבח 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתיות ואמריקאיות.

 קברנה סוביניון אלון 2005, 85% קברנה סוביניון ו- 15% מרלו. התבגר בחביות עץ אלון 18 חודש.

 מרלו אלון 2005, 855 מרלו ו 15% קברנה סוביניון. כמו כל סדרת אלון, הושבח היין 18 חודש בחביות עץ אלון.

 גלעד היום היא סדרה בה מייצרים כיום ממסך בלבד, ולא יינות זניים.

 

יקב נאות סמדר

נפרדנו מיוגב, השארנו מאחור את ניצני סיני וקדש ברנע, ושמנו פעמינו לקיבוץ נאות סמדר, בו נמצא יקב נאות סמדר. נאות סמדר נמצא במקום בו ישב בעבר קיבוץ שיזפון, במרחק של כ 70 ק"מ מאילת. את פנינו קיבלה בחביבות רות, הייננית הראשית, ולקחה אותנו מהשמש הלוהטת לתוך מבנה היקב. המקום היה קריר ונעים מאוד, ורות הסבירה כי המבנים החדשים בישוב נבנו בהתחשב במיקום המיוחד ובתנאי האקלים בו הם נמצאים. חומרי הבניה הם לבני בוץ המיוצאים במקום. הקירות עבים ויוצרים בידוד, ובכל מבנה ישנו מגדל צינון המשתמש במעט מאוד אנרגיה והעובדות מדברות בעד עצמן: האוויר בתוך המבנה נעים וקריר.

 

הקיבוץ הוקם מתוך התחשבות באופי האזור, והמבנים נראים כאילו הובאו היישר ממדבריות מרוקו. עיקר הפרנסה של הקיבוץ מבוססת על חקלאות אורגנית ומוצרים נלווים. הגישה של הקיבוץ, בעידן בו מרבית הקיבוצים הופרטו מזמן, היא של שיתופיות ועבודה עצמית (נשמע מעט מוכר...). לכן גם המבנים תוכננו ונבנו ע"י חברי הקיבוץ.

 

מתוך 500 דונם קרקע חקלאית, 20 הוקצו לכרם לענבי יין. גם הכרם, כמו שאר החקלאות בישוב, אורגני לחלוטין. זהו הכרם הדרומי ביותר בארץ ובחצי כדור הארץ הצפוני, ומספק את כל צרכי היקב. הזנים המטופחים בכרם: מרלו, קברנה סוביניון, שיראז, שרדונה, סוביניון בלאן ומוסקט קנלי. רות מספרת שתנאי מזג האוויר הקשים וכן המחסור במים והאדמה המלוחה, יוצרים יינות מיוחדים.

 

היקב שוכן בבנין חדש, וכולל אולם גדול לאירוח קבוצות, חנות וחדר טעימות, שטח הייצור וחדר החביות. המקום תוכנן, כמו שאר המבנים, כך שההרגשה תהיה של רצון והנאה מהעבודה בו. ואכן ניכר שרות נהנית ואוהבת את עבודתה. היא עובדת ביקב ולומדת תוך כדי כך, והיום היא הייננית הראשית ביחד עם שמואל. שניהם נעזרים בשרותיו של ד"ר ארקדי פאפיקיאן, המוגדר כיועץ, אולם לדברי רות הוא משמש מעשית כיינן הראשי והמוביל של יקב נאות סמדר.

 

מכיוון שיקב והכרם שוכנים במקום בו מזג האוויר שונה לחלוטין ממרבית אזורי גידול ענבי היין, הרי שגם היין מיוחד במינו ואינו דומה למרבית היינות המוכרים.

 

אמנם הזנים הם אלה הידועים, אולם הטרואר שונה לחלוטין ולכן היין שונה בטעמו ממרבית היינות שאני מכיר.

 

היינות: מרלו 2006. היין הושבח בחביות עץ אלון צרפתי 10-12 חודשים. היין נועד לשתיה עכשיו.

 

הר אדום 2005 ממסך המורכב מענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז וטמפרניו. ליין גוון אדום כהה, בעל גוף מלא, באף פירות אדומים ותבליני האלון. בפה הטעם מאוזן עם מעט נטייה ל"כאילו" מתיקות כתוצאה מאחוז האלכוהול הגבוה.

 

הר הצב 2006. היין מורכב מקברנה סוביניון, מרלו ושיראז, צבעו אדום בורדו כהה, באף פירות מיובשים שחורים, גוף בינוני מלא ובפה טעם שיורי עם מעט חמיצות נעימה. לטעמי היין האדום המוצלח של נאות סמדר.

 

סוביניון בלאן 2008. זהו יין לבן חצי יבש, פירותי ונעים לשתיה, אם כי לטעמי מתוק מידי. רות אומרת שזה אחד היינות האהובים על הקהל.

 

סוביניון בלאן 2009. יין יבש. 2009 הייתה הפעם הראשונה שהיקב ייצר יין לבן יבש, ולדעתי זו הצלחה. יין עם ניחוח לימוני, פירותי ויהיה נהדר לשתיה קר בקיץ הלוהט.

 

מוסקט קנלי. יין קינוח לבן מענבי מוסקט קנלי.

 

מוסקט קנלי שמש. יין ייחודי של יקב נאות סמדר. לאחר עצירת התסיסה הונח היין במכלי זכוכית ונחשף לשמש במשך כחצי שנה. התוצאה: יין בגוון כתום ענבר, וטעם מיוחד ומאוד לא שגרתי המזכיר מעט ברנדי.

 

סמדר. יין קינוח מחוזק בסגנון מדירה. היין שהה במשך 8 חודשים בחביות עץ אלון בשמש היוקדת.

 

לפני שנפרדנו מנאות סמדר, לקחה אותנו רות לבקר בבית האומניות. המבנה נמצא במרכז הקיבוץ והוא מיוחד מאוד בצורתו. יש בו שתי קומות ובהן סדנאות יצירה שונות ומגוונות: עבודות עץ, מתכת, קרמיקה, משי, ויטראז´ ועוד. המקום מתפקד בהתאם לרוח הקיבוץ – שיתוף פעולה בין העוסקים ביצירה. וכמובן, ניתן לקנות את היצירות, וזו הכנסה נוספת וברוכה לישוב.

 

נפרדנו מרות, ועם טעם מתוק בפה, ושני בקבוקי יין מתוצרת היקב, המשכנו בדרכנו לאילת.

 

יקב הים האדום

 את אורי שחר פגשתי באירוע הפתוח שהתקיים באילת כהמשך לתחרות טרה וינו 2009. כשהסתובבתי בין דוכני היקבים צד את עיני שלט ועליו כתוב "יקב הים האדום". ניגשתי לדוכן ואת פני קיבל מי שהציג עצמו בשם אורי שחר סיפר לי שהוא בעליו של יקב בוטיק באילת, ויין שלו זכה במדליית כסף בתחרות. כחובב יין ובעיקר מעריך אנשים המייצרים אותו, שאלתי אם ניתן לבקר אצלו ביקב,ולמשמע התשובה החיובית מאוד, בישרתי שבפעם הבאה שאהיה באילת אבוא לביקור.

 

והנה אני באילת, בחצרו של אורי שחר, ובמבנה בחצר בו נמצא יקב הים האדום או יקב אילת. את הענבים קונה אורי בכרמי יוסף, מחוות טל. מכיוון שהנסיעה ארוכה ויש חשש לתקלות, המעיכה נעשית במקום הרכישה, כך שבעגלה הרתומה לרכב בדרך לאילת הוא נוסע עם היין הגולמי. כאשר מגיע היין לאילת מתחיל תהליך הסחיטה האיטית וההעברה למיכלי התססה ולחביות. חצר הבית נראית מבחוץ כמו כל החצרות בשכונה, ורק כשנכנסתי לחצר, התחלתי להבין לאן "נפלתי". החצר קטנה ועמוסה בחביות, עגלת גפנים, מכונת סחיטה לענבים ושולחן עץ עם ספסלים בצל העצים. נכנסנו למבנה ובו שני חדרים עיקריים: חדר ובו מיכלי נירוסטה מבהיקים בניקיונם. החדר משמש גם כמעבדה. בחדר השני נמצאות החביות ובהם נשמר היין ומשתבח במשך כ-12 חודשים.

 

אורי מייצר כל שנה שלושה סוגי יין זניים, כאשר מרלו וקברה סוביניון נמצאים ברשימה באופן תמידי, ואילו היין השלישי משתנה בכל שנה. היין מבציר 2008 היה סנג´יובזה, ואילו השנה, מבציר 2009, יהיה היין השלישי מענבי קריניאן. כאשר הסתכלתי על הבקבוקים המלאים, הסביר לי אורי שכמעט כל התוצרת של בציר 2008 נגמר, ואלמלא שותפו ליצירה לא היה נשאר אפילו יין לארכיון. תוך כדי שיחה הבחנתי, בלי כל קושי, שהאדם איתו אני משוחח אוהב יין, וממש מאוהב בייצורו.

 

יצאנו לחצר והתיישבנו ליד השולחן הגדול, בצל העצים, ואורי הוציא יין לטעימה.

תוך כדי שתייה סיפר לי גם על היין הנוסף שהוא עושה – בסגנון פורט. החביות מונחות בחצר ובהן היין, כשהן חשופות לחום האילתי הלוהט.

 

היינות שאורי הגיש:

 

מרלו 2008. ליין גוון אדום כהה מאוד, בעל גוף בינוני בפה טאנינים רכים ואיזון טוב עם מעט מאוד חמיצות האופיינית לזן. הסיומת השארית ארוכה ונעימה.

 

קברנה סוביניון 2009 (טעימת חבית). כבר עתה ניתן לראות את הפוטנציאל של היין. צבעו סגול כהה עמוק. באף עדיין לא השתלט העץ כך שהפירות השחורים שולטים. היין עדיין עפיץ אבל לא יותר מדי, וניתן להרגיש שזה עתיד להיות יין משובח.

 

קריניאן 2009 (טעימת חבית). כשטעמנו את היין, אמר לי אורי שהצבע בהיר מאוד. הסכמתי איתו משום שכך בדיוק נראה הצבע של הזן הזה. גוון כתום אדום, כך צריך להיות. עוד אמרתי לאורי שלדעתי ניתן כבר עכשיו לשתות את היין, למרות שהשהיה הנוספת בחבית לא תגרום ליין כל נזק.

 

פורט 2006. יין מחוזק בסגנון פורט. מומלץ לכל חובבי יינות הקינוח.

 

כאשר חזרתי למלון בו שהינו במשך החופשה בעיר הדרומית ביותר בארץ חשבתי לעצמי כמה מפסידים אנשים שמגיעים לאילת בטיסה ולא נהנים מכל מה שניתן לראות בדרך בנסיעה נינוחה.

 

אורי גילן

מאי 2010